יום בנאפולי

יום בנאפולי

בהמשך לפוסט הכללי שכתבתי על המקומות שהייתי בהם באיטליה, בפוסט הזה ארחיב ואכתוב רק על נאפולי. הייתי בעיר הזאת כולה יום אחד בסופ”ש קצרצר באיטליה בתחילת חודש מרץ 2019.

יש כאלו שממש מתאהבים בנאפולי, יש כאלו שלא סובלים אותה, איפה אני נמצאת? מאד אהבתי אותה, אבל לא הכי אהבתי אותה, בשבילי היא עוד חלק מדהים מהפאזל האיטלקי המטורף. לא הכל בחיים שחור ולבן ולא חייבים לאהוב אותה עד מוות או לסלוד ממנה.

למי שמכיר כבר את נאפולי לא אחדש כלום, אבל יש בפוסט הזה כל מיני תמונות למי שרוצה להיזכר… (כל התמונות פה צולמו על ידי).

אכתוב פה הקדמה קצרה ולאחר מכן אתאר את המסלול שעשיתי בתמונות.

מבחינת “חומר אנושי”, בנאפולי יש את כל מה שאתם אוהבים ושונאים בישראלים. שילוב של צעקניות ונחמדות, עצבים ושמחה בבן אדם אחד.

לפני שהגעתי לנאפולי שמעתי וקראתי כל מיני דעות חלוקות לגבי העיר, כשסיימתי את היום הבנתי למה, היא פשוט גם וגם. נאפולי היא גם מכוערת, גם יפה, גם מסריחה, גם נקיה, גם אפלה, גם קסומה, גם טעימה, וגם… טעימה.

איטליה מחולקת לצפון ודרום מבחינת אופי, כלכלה וסגנון. נאפולי סוג של מייצגת את הדרום. אבל אל תטעו, גם נאפולי עצמה היא לא מקשה אחת, היא מחולקת לאזורים עשירים יותר, נקיים עם סופר מרקט שמוכר אוכל אורגני, לעומת האזורים שכולם מכירים, אזורים צפופים, שמחים, מסריחים, צבעוניים, משוגעים.

.

.

אז כפי שהצגתי את עצמי כבר בפוסט הקודם, אני חן, צלמת חובבנית והגעתי לנאפולי לבד עם תיק שמכיל מצלמה, עדשות וחצובה.

למה הגעתי לנאפולי? בספטמבר האחרון בחופשת החגים התאהבתי באיטליה (אז הייתי בצפון המדינה בטיול של שבוע), מה שגרם לי לרצות לבקר בכמה שיותר מקומות באיטליה. בנוסף התחלתי ללמוד איטלקית.

איך הגעתי לנאפולי? הייתי ברומא ומשם לקחתי רכבת בנסיעה של 50 דקות בלבד ברכבת המהירה. המחיר לא זול בכלל – 48 יורו רק לכיוון אחד (ישנה אופציה של נסיעה בשעתיים וחצי ב-20 יורו, אבל הזמן יקר בטיול של סופ”ש קצר). אם מזמינים מראש המחיר זול יותר.

.

ההתניידות ברכבת מעיר גדולה לעיר גדולה אחרת היא מאד נוחה באיטליה.

.

.

יש בתחנת הרכבת מכונה אוטומטית מגניבה של קפה, אבל הקפה שם על הפנים.. אבל אל דאגה, בנאפולי קיבלתי אחלה פיצוי.

מבחינתי טיול טוב הוא קודם כל מזג אויר טוב והשפעה טובה של קפה. אם מזג האויר מעפן ו/או שיש עומס תיירים, אז גם המקום הכי יפה שיש בעולם לא יהיה מהנה (כפי שקרה לי בצ’ינקווה טרה- מקום יפהפה בצפון איטליה אבל העומס של האנשים בתקופת חג הפסחא + רוחות וגשמים לא עזרו לי למצות את היופי של המקום). בנאפולי קיבלתי אחלה מזג אויר ויום ללא עומס אנושי. אפשר להתחיל..

ANDIAMO

המטרות שלי בטיול היומי לנאפולי היו לאכול, ללכת לרובע הספרדי, ליהנות מהים ומהטיילת ולצלם תצפית של העיר. חוץ מתמונות טובות שלא הצלחתי לצלם, על כל השאר סימנתי וי.

פה המקום לומר שבנאפולי צריך להיות מאד זהירים, יש המון כייסים בעיר. אפילו כשהסתובבתי שם השוטרים אמרו לי בנחמדות (כי הם ממש נחמדים שם בנאפולי), לשים את הסמארטפון בכיס ולשמור טוב על החפצים.

חוץ מצילום התחביב שלי הוא לאכול, אז לפני שהגעתי לעיר בדקתי באלו מקומות מומלץ לאכול. כמעט כולם אמרו שהספוליאטלה הקרויה “sfogliatella calda” הסמוכה לתחנת הרכבת היא המומלצת. בעזרת הגוגל מאפס בסמארטפון הגעתי אל המקום דקותיים לאחר שהרכבת הגיעה לנאפולי. התור היה ארוך, המקום נראה כמו סניף ישן של שניצליה ברחוב המסגר, אין מקום לשבת, אבל הספוליאטלה- וואו, וואו. שלמות. שווה המתנה של 12 דקות בתור…

.

.

.

היו שם עוד דברים שנראו נחמדים

.

.

מהספוליאטלה שנמצאת ליד תחנת הרכבת במקום להמשיך ברחוב הראשי הקרוי ” CORSO UMBERTO I”, המשכתי למקום שנראה כמו שוק הכרמל בשעת סגירה כאשר הרצפה מלוכלכת ממש ויש ריח של מיץ פירות של אתמול. זה היה ברחוב שנקרא via lavinaio. המקום לא אסתטי בעליל, לא הייתי ממליצה ללכת לשם כי יש מקומות מלוכלכים הרבה יותר שווים בעיר, אבל לא מצטערת שנכנסתי לאזור בטעות.

.

.

פירות ים בשפע

.

.

איך אני זוכרת את כל המקומות והרחובות? אני לא זוכרת, אני לא חכמה אבל הטלפון שלי כן. כל תמונה שצילמתי מכילה בתוכה את המידע על מיקום צילום התמונה. זה המסלול שעברתי בנאפולי (כל המקומות עם הריבועים הכתומים והצהובים אלו מקומות שצילמתי בהם תמונות בסמארטפון). זה היה יום עם שעות של הליכה…

.

.

לאחר ההלם מהשכונה הזו הלכתי לחפש אספרסו, בזבזתי הליכה של 20 דקות והלכתי למקום ששוב סטה מהמסלול שכיוונתי אליו, אבל הקפה היה חזק ועוצמתי שכל מה שרציתי לעשות זה לקפוץ למרות התיק הכבד שנשאתי.

סיכום שעה ראשונה בנאפולי, וואט דה פאק איז דיס שיט, וואו טעים.

משם המשכתי ברגל ל”רובע ההיסטורי” של נאפולי ושם כבר קיבלתי טעימה מהעיר. זה באזור רחוב via bartolomeo, שם ראיתי גרפיטי ענק של אייל ברקוביץ’ בצעירותו:

.

.

סתם לא, אבל הוא ממש דומה לו,קוראים לו San Gennaro או משהו. בנאפולי האלוהים השני הוא מראדונה, האיש שהביא להם את האליפות במו רגליו, כמעט כמו ערן זהבי במכבי. ברור שערן יותר טוב ממראדונה, נו מה.

בכל מקרה בכל מקום יש מרצ’נדייס של נאפולי והקדוש מראדונה, יש אפילו חנות שמוכרת שקיות זבל של יובנטוס יריבתם השנואה (למזלי אין לי שום קבוצה אהודה באיטליה).

.

.

אז שוטטתי ברחובות הצבעוניים, בגלל שזה היה שבועיים לאחר הולנטיינ’ס, בכל מקום היו קישוטי לבבות:

.

.

האיש הזה הוא לא מראדונה, סתם נאפוליטני

.

.

במרכז ההיסטורי נאפולי כבר הזכירה לי תמהיל של שוק בת”א, צפוף, צבעוני, מלוכלך ושמח.

.

.

משם סוף סוף הלכתי לכיוון הרחוב VIA TOLEDO הנמצא לאורך הרובע הספרדי (שזה בעיקרון המקום הכי מומלץ כביכול למי שרוצה לחוות את נאפולי וזמנו קצר).

לפני כן משום מה נתקעתי בפסל בכיכר המרכזית בשם piazza dante וצילמתי אותו כמה פעמים בכל מיני הגדרות צילום:

.

.

עשיתי פאוזה של כמה דקות ושתיתי בכיכר שייק פירות. המשכתי להתהלך לי בהנאה ברחוב VIA TOLEDO הגדול והצבעוני. הרחוב הזה מלא בחנויות עם מחירים זולים למי שמחפש שופינג. משם נכנסתי לסמטאות הרובע הספרדי הצבעוני, שם אכלתי לראשונה פיצה נאפוליטנית אמיתית. אכלתי במקום מומלץ ומוכר. לפי מה שקראתי ברוב המקומות הטעם של הפיצה די דומה, ואכן אכלתי פיצה די דומה בהמשך היום במקום אחר מוכר פחות.

לא, זו לא היתה הפיצה הכי טעימה שאכלתי בחיים, מצטערת, הפיצה הנאפוליטנית טעימה, אבל אני מעדיפה פיצות עם בצק קריספי שעושה רעש קטן ומקריפ כשנוגסים בו. כמו שיש ברומא למשל. או אפילו בתל אביב.

.

.

לאחר הפיצה הלכתי לבר לקבל מנת אספרסו ב-via toledo, כמה שהאספרסו שלהם טוב.. גם כשמדובר במקום תיירותי מדיי… הם לא מחפפים בזה

.

.

שטפתי את העיניים בסמטאות המצחיקות של הרובע הספרדי, הסמטאות מלוכלכות, צבעוניות ויפות כאחד.

אפילו מחטב תחת מוכרים שם:

.

בכל מקום ברובע הספרדי דגלים וקישוטים צבעוניים, כל האזור הזה הוא כמו סוכה אחת גדולה, רק בלי ענפי הדקל מעל

.

.

לקראת סוף הרחוב ישנו מבנה בשם גלריה אומברטו עם תקרה שמזכירה את המבנה שנמצא במילאנו ליד הדואומו:

.

.

הגעתי עד הקצה של VIA TOLEDO ומשם מבחינתי התחיל חלק ב’ של היום, משם כבר כל הנוף נראה אחרת, שם התחלתי את הסיור הארוך על הטיילת. לפני זה שוב שתיתי אספרסו, במקום הכי מפורסם בעיר, קפה גמברינוס

.

.

(בארץ אני שותה רק 2 קפה ביום, אבל אם כבר נמצאים בנאפולי… לא נשתה שוב ושוב?)

זו הכיכר שליד קפה גמברינוס, אחד המקומות המפורסמים בעיר. Piazza Del plebistico

.

.

.

ומשם הליכה לעבר הטיילת, משם נאפולי כבר נהייתה שונה, הפכה להיות נקיה ועשירה.

.

דרום, צפון, איטליה מלאה בפסלים…

.

.

.

היו הרבה אנשים, אבל כיוון שהטיילת ענקית, היו גם מקומות לכל אחד ליהנות בשקט שלו

.

.

.

כן, באזורים העשירים כבר לא תראו מראה כזה כמו בשכונות הצפופות של העיר:

.

אבל גם לא בתים כאלו:

.

אבל כן בתים כאלו:

.

.

.

.

.

.

התהלכתי וצילמתי לאורך הטיילת (התמונות לא יצאו משהו…:/ ), אבל הנוף לאורך הטיילת יפהפה

.

.

.

.

.

.

התעייפתי לאחר הליכה רציפה של שלוש שעות, התיישבתי איפשהו לאכול פיצה, גם היא בדיוק באותו הטעם עם אותו הבצק ואותו הרוטב…

.

.

המשכתי עוד קצת ברגל עד שהרגליים שלי רצו מנוחה, ואני מה אני? רק חיפשתי נופים בשביל לצלם ולראות את נאפולי מגבוה, לא היה לי כוח ללכת יותר, אז עליתי על מונית. הנהג כיאה לנפוליטנים היה נחמד ממש ממש (כמובן שהוא דיבר איתי איטלקית, שזה כמו אנגלית בשבילו, כי השפה שלהם היא בכלל נאפוליטנית). הוא לקח אותי לנקודה גבוהה מדיי ממה שרציתי

.

.

.

משם ירדתי ברגל איזה חצי שעה לאזור פוזיליפו, ובגלל שאני צלמת חובבנית חיכיתי לזמן השקיעה בשביל לצלם. הבנתי שאני לא באזור שרציתי לצלם ממנו, אבל לרגליים שלי לא היה כוח לחפש מקום אחר. לבינתיים ישבתי בבית קפה מפונפן בשכונה העשירה.

הדבר הזה רק נראה תמים, אבל הטעם מדהים. הקינוחים האיטלקיים אמנם לא דוגמנים כמו הפטיסרי הצרפתיים, אבל באמת שהם לא נופלים מהם בטעם.

.

.

מבית הקפה המפונפן חציתי את הכביש וראיתי נוף מכל הכיוונים, צד אחד:

.

.

צד שני

.

.

.

.

.

לאחר הצילומים נגמר לי כל המיץ ולקחתי מונית מהאזור האסתטי עד לתחנת הרכבת הלא הכי סימפטית בנאפולי. כמובן שהנהג היה מקסים ולימד אותי כמה מילים בנאפוליטנית שאותם כבר הספקתי לשכוח.

.

.

לא יצאתי מנאפולי עם תמונת החלומות, זה בלתי אפשרי לעשות תמונה מדהימה ממקום שמכירים רק כמה שעות בודדות בחיים, אבל חזרתי די מרוצה מכל הדברים שהספקתי לכסות באותו היום, מהקפה המצוין והכי חשוב ממזג אויר קריר בקטע טוב שאפשר לי ללכת הרבה הרבה ברגל. בכל מקום באיטליה למעט בונציה, נתקלתי באיטלקים מאד מאד מאד נחמדים, כך גם בנאפולי.

.

.

אם הייתי שם יום נוסף כמובן שהייתי הולכת לפוזיטנו או לסלרנו שבחבל קמפניה… אבל אולי בפעם אחרת, הלוואי…. יומיים נוספים בטיול זה הקדשתי לרומא.

לסיכום: לנאפולי צריך להגיע עם תאבון גדול כי יש מאכלים מופלאים בכל מקום, אבל גם עם ראש פתוח ולקבל חלקים מהעיר כפי שהם.. מצ’וגעים

אל תקשיבו לאנשים שאומרים לכם שנאפולי מדהימה, אל תקשיבו לאנשים שאומרים לכם שנאפולי מזעזעת, תראו בעצמכם, או שתתאהבו או שלא, אולי פשוט תחבבו אותה בסבבה כמו שקרה אצלי…